יש שתי אופציות, זאת אומרת יש הרבה יותר, כמו בכל דבר בחיים, אך כאן נתמקד בשתיים, אחת מה שהולך להיות והשניה כאן רק כדי לתת לה קונטרה 😏 כלכלה זה גלגל אנרגיה בין סקטורים וכמו בכל גלגל, אי אפשר שרק חלק יהיה מושבת, לא יכול להיות שחלק יעצור ושאר החלקים ימשיכו לנוע.. ככל שהגלגל יותר גדול, כמובן הכל באופן יחסי ולכן, ככל שהוא גדול ביחס לחיים שלנו, לזמנים שאנחנו מתנהלים בהם, כך ייקח יותר זמן עד שכולו יעצור ובזמן הזה, הרבה יפגעו. כמובן שאם ננקוט פעולות נגד, הוא לא יעצור, אך התנועה שלו לא תהיה חלקה עד אז. החלקים החלשים בגלגל, הם אלה שיפגעו קודם, בגלגל שלנו הם העסקים הקטנים והעבודות בשירותים ומוצרים גמישים ולא קשיחים (מותרות). כדי למנוע ממנו להישבר, צריך לעצור אותו בכל החלקים, משמע, לא יכול להיות שמישהו ישלם שכירות ולא ירוויח כסף או שמישהו לא יקבל שכירות וימשיך לשלם ארנונה ולא, דחייה זה לא אומר הפסקה, זה אומר בואו נעביר את הבעיה לאחרי זה ואז נתמודד. כדי להפסיק את כל הגלגל, לא רק המדינה צריכה להפסיק את הגלגל, אלא כל העולם, אך צריך להתחיל מאיפושהו, צריכים לבטל את כל התשלומים במשק, משכורות, שכירויות, הלוואות, מיסים, הכל!! התשלומים היחידים שצריכים לצאת, זה לרפואה וצריכה בסיסית של אוכל, זה אומר שהממשלה ביחד עם העסקים הרלוונטים, יצרני וממכרי מזון ורפואה ולוגיסטיקה, ידאגו שיהיה לעם את הבסיס שצריך כדי לשרוד את התקופה, כל השאר קפוא, שוב.. לא נצבר כדי לשלם אחר כך, כמה זמן שזה ייקח, נמחק ונתחיל מחדש כשנצא לאויר החופשי. יש שיגידו שבעצם אנחנו פוגעים בקפיטליזם ואף יזכירו קומוניזם, אך הקפיטליזם זה שוק חופשי לכל השחקנים וכשיש חוק שמכריח לשלם כאשר יש עצירה, החוק הזה פוגע בליבה של הקפיטליזם ולכן פעולה זו היא מנגנון הגנה.
הקפיטליזם הוא משחק וכמו במשחק, אם קבוצה אחת תפסיק לשחק והשניה תמשיך, לא יהיה מאזן כוחות ומשהו ישתבש במשחק.
הקפיטליזם הוא משחק הרבה יותר מורכב משתי קבוצות ולכן קשה לראות בבירור מה בדיוק יקרה כאשר שחקנים מסויימים ימשיכו לשחק וחלק לא, מה שבטוח, הוא לא ישאר כמו שהוא היה לפני ולכן אם אנחנו רוצים לשמור על המשחק שלנו, אנחנו חייבים שהשופט יכריז על פסק זמן לכל השחקנים!
אך בגלל שהשופט לא יעשה את זה... מה שיקרה זאת האופציה השניה (רק מהרשימה שאנחנו מדברים עליה ולא מכל האופציות הקיימות). כאשר נמשיך בהפרת כוחות האנרגיה בגלגל, יקרו אחד משני דברים (שוב, יש הרבה אפשרויות בעלות עוצמות שונות), או שנהיה מספיק חזקים, הממשלה תעזור כמה שתוכל, הרבה עסקים יסגרו, הרבה ילקקו את הפצעים, יקח כמה שנים ונחזור שוב לעמוד על הרגליים (עד לפעם הבאה), אך במשחק שלנו, כבר מאזן הכוחות הוא בעייתי וכבר אנחנו לומדים לגלות בו "באגים" הן במשחק עצמו, שהתבלבלנו ונתנו לגוף שאמור לנהל את המשחק, גם להיות בו שחקן (ממשלה) והן במה שזה משנה אותנו ואת המטרות שלנו בחיים, או האופציה השניה היא, שנפסיק לשחק את המשחק הזה ונחליף למשחק אחר ולא! זה ממש לא גרוע! הקפיטליזם איתנו פחות מ300 שנים, לנו זה נראה הרבה, אבל באופן יחסי לאנושות, זה שלב חולף, כל שלב מטרתו לפתור בעיה ולהביא אותנו לשלב הבא, בשלב הבא פתרנו את הבעיה הקודמת ועכשיו יש לנו בעיה אחרת, ברמה גבוהה יותר, לפני שנבין את הבעיה החדשה, יהיה לנו נח, עד שנבין שיש בעיה, נפתור אותה ונעלה לשלב הבא, ככה בנויים החיים שלנו בכל שלב, בכל מימד, התעלות והכלה.
קצת קשה להגיד את זה, אך ככל שהנזק של הקורונה יהיה גדול יותר, ככה הסיכויים שנשנה את המשחק, גדולים יותר. אנחנו לא אוהבים לצאת מאיזור הנוחות שלנו, אפילו אם יש משהו שטיפה מפריע לנו, בשביל שנעשה שינוי, אנחנו חייבים שהגורם המפריע יהיה ממש משמעותי. זה נכון שאפשר לעשות שינויים ולשפר על ידי פלסטר וטלאים, אבל יש שלב שפשוט צריך להחליף את התשתית. כל צמיחה נעשת משבירה, עצם מתחזקת על ידי מיקרו שברים ובניה מחדש, לפני שמתבגרים עוברים את משבר גיל ההתבגרות, מדינות צומחות אחרי מלחמות ומרד אזרחים משפר את השלטון, ככה העולם עובד ולכן אנחנו צריכים לברך את התקופה ולהיות מוכנים למשחק הבא!