אנחנו לא נולדנו לעולם שמונע מכסף, אנחנו המצאנו את זה.. כמו שהמצאנו את המחלות, הפחדים...
אין ספק שהצורך הוא אבי ההמצאה, אבל זה לא אומר שלמדנו להשתמש בו נכון...
כמו כל המצאה אחרת, היא עוברת תהליכים ושלבים, רק שהמצאות שאנחנו רגילים אליהם, משתנות בטווח זמן קצר הנראה לעין, המצאות של האנושות, לוקח להן יותר זמן, אך התהליך הוא דומה.
מציאת פתרון לבעיה, יישום ראשוני ואז שינויים לפי הצורך
וכך גם הכלכלה, אין ספק שאנחנו צריכים אותה והיא עוזרת לנו להיות פרודקטיבים והיא נותנת אמת מידה על דברים מסוימים, אך היא בטח לא מה שציפינו שתהיה... לא ציפינו שהיא תנהל אותנו.. לא ציפינו שהיא תחסוך כבוד מאנשים מסויימים או אומות שלמות, רק רצינו להיעזר בה כדי שיהיה לנו יותר קל להתנהל בשכר של טובין.
כשמישהו ממציא רעיון ומתאהב בו, הוא חושב מהרעיון החוצה ומאבד את המיקוד האמיתי שזהו הצורך בפתרון.. אחר כך שאין מכירות למוצר, זה הזמן להתעשת ולהחליט אחד משני דברים, לגנוז או לשנות.
כאשר הממציא הוא בעצם נגיד טבח שמבשל, אם הוא יבשל לילדים שלא טעמו דברים אחרים, הם יקבלו את התבשיל כמו שהוא, עד שלא יטעמו משהו אחר, לא ידעו שיש יותר טעים ואפשר אחרת..
הכלכלה שלנו באה לפתור בעיה חשובה אך שמו בה מרכיב אחד יותר מדי, קפיטליסטי... איך אנחנו יודעים מה המתכון הנכון?
כמו שספורטאי מציב לעצמו דרך, כמו שסטרטאפיסט מציב יעדים ומייצר גאנט, אנחנו צריכים כאומה למחוק את כל הזכרונות ולחשוב מה החלום שלנו, איפה אנחנו רוצים להיות ואז לבנות את הדרך, אז לבחון את הכלים הקיימים, לשנות אותם ולהמציא חדשים וכמו הדוגמאות מקודם, זה בלבד לא מספיק.. צריך כל הזמן לנתר ולשפר, לנתר ולשפר כשלעניינו החזון באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות, איזה עולם אנחנו רוצים להשאיר אחרינו