הבהרה: הסיבה שאנחנו משתמשים במשולשים, היא כי נח להבין את זה ויזואלית, אך הציור הוא רק דו מימדי והמשולשים בנויים ממשולשים וחלק ממשולשים אחרים, לא רק למעלה ולמטה אלא לכל הכיוונים, הולונים.
הרבה פעמים דימויים עוזרים לנו כדי לחבר את הנושא הקיים לנושא שהוא יותר מוכר לנו וככה יותר קל לנו להבין, אך הם יכולים גם לגרום להגבלה כמו בהגדרת מושגים.
עד היום נשאר לנו דימויים מההיסטוריה, שלא תמיד אנחנו יודעים למה הם שם- "הוא ממש לחוץ, עוד מעט יוצא לו עשן מהאוזניים"- פעם היינו משווים את עצמנו למנוע בעירה ששימשו רכבות, אחרי זה, שהיה לנו מושגים יותר מורכבים השתמשנו ב"זהו, אין לי כח, נגמר לי הדלק" שנלקח ממכוניות ואחרי זה גם "המח לא מגיב" שנלקח ממעבדי מחשב. עד היום אנחנו משתמשים באנלוגיות שכבר שכחנו מאיפה הגיעו, לכן השתמשו בדימוי בערבון מוגבל, גם כאן ובכלל.
החיים בנויים ממשולשים שבנויים ממשולשים שבונים משולשים, אפשר לראות את זה כמו ציור של עץ קריסמס
כל עץ כזה הוא תחום בחיינו וביחד עם כל התחומים יש לנו יער של עצים שבונים עץ גדול שזה אנחנו.
ככל שאנחנו נמצאים יותר בבסיס המשולש, זה הזמן שלנו להיות פתוחים להכל, לטעום מכל דבר, ללכת להרבה הרצאות בכל התחומים.. זה זמן החיפוש, זמן שצריך לעשות טעויות, זה גם בסדר שיהיה לנו משעמם ומבלבל, השעמום פותח את הראש שלנו וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים בבסיס המשולש, ככל שנעלה במשולש, נהיה יותר ממוקדים וכמות הטעויות תקטן.
המשולש הזה נכון בכל תחומי החיים, קחו למשל רווקה, זה הזמן שלה להיחשף לכמה שיותר רווקים, כל הזמן והאנרגיות שיש לה לזוגיות (מעבר לדברים האחרים שיש לה בחיים, שהם גם בתוך משולש בשלב זה או אחר), יחולק בין כולם, בשלב השני, חלק קטן מהם יעבור את שלב הסינון שלה והיא תיפגש איתם, הזמן שלה יחולק רק בינהם, אחרי פגישה או שתיים, היא תבין שכמה מהם לא רלוונטיים וכך עד שהיא תמצא את האחד ותרכז את זמנה ונתינתה רק בו. כמובן שהתהליך הזה לא הולך רק למעלה, אלא אפשר לחזור לאחור, אך כחלק מהצמיחה שלנו, הוא תמיד במגמת עליה.
כאשר נבחר האחד, נבנו עוד משולשים, משולש הקשר שלהם, בבסיסו הזוג לומד להכיר אחד את השני, עם סבלנות ופתרון טעויות, עד שהם מבינים ומתרכזים בדברים שעושים להם טוב ביחד וכמובן שגם כאן נוצרים הרבה משולשים וכן הלאה..
כך גם שאנחנו לא יודעים מה לעשות בחיים שלנו.. מה בא לנו להיות? מה החלום שלנו? הרבה אנשים נלחצים מזה שהם לא יודעים מה בא להם, הלחץ או האי ידיעה או שניהם ביחד, מובילים אותם הרבה פעמים לשמוע לעצות של אחרים, שאמנם רוצים לעשות לנו טוב, אך לכל אחד יש את החלומות שלו ולמרות שאנחנו יכולים ללמוד המון מאחרים, דווקא את ההבנה של מה היעוד שלנו, לא נוכל ללמוד מאף אחד וכשאנשים כן מקשיבים לגורמים חיצוניים, הם בונים משולשים לא לכיוון שהכי נכון להם, העניין עם המשולשים, שאחרי שלב הבסיס, כשמתכנסים למרכוז, זה שלב נורא מרגש וכייפי ולפעמים שאנחנו שם, קשה לנו להבין שאנחנו לא בכיוון הנכון וככל שנתקדם יותר באותו המשולש, יותר קשה לנטוש אותו, כי כל משולש זה הבסיס שלנו, מה שבונה אותנו ולכן ככל שבנינו בסיס גדול יותר, ככה יותר קשה לנו לוותר עליו, יש את הפחד להתחיל משולש מהתחלה..
אז איך אנחנו יודעים מה המשלוש הנכון לנו??
קודם כל, הידיעה שככה זה עובד וזה טבעו של המשולש והבסיס הוא שלב הכרחי, היא ההתחלה, כי היא תאפשר לנו לא להיכנס ללחץ ולהבין שעד שלא נרגיש שאנחנו עושים את הדבר הנכון, נמשיך לחפש. דבר שני אנחנו צריכים לדעת להקשיב לעצמנו, להבין מה מעניין אותנו, מה מרגש אותנו, מה פותח לנו את העיניים, מה גורם לנו לרצות לדבר עוד על אותו נושא? וגם להיזהר שלא ליפול להגדיר מושגים, לכלוא אותם באובייקט, משמע, אם אנחנו נהנים ממושג מסויים, נגיד מכירות, האם כל נושא (משולש) שמגדיר אותו אנחנו אוהבים? אולי רק חלק? אולי את החלק הזה אפשר למצוא במושג אחר עם יותר משולשים שאנחנו אוהבים? אולי מה שאנחנו אוהבים במכירות זה את המפגש עם אנשים חדשים, אבל פחות מתחברים למכירה עצמה? אולי יותר יתאים לנו לבדוק כיוון של ניהול לקוחות? ככל שנעמיק יותר במשולשים שמרכיבים את המשולש שמעניין אותנו, נוכל לדעת טוב יותר מה אנחנו אוהבים וגם להכיר טוב יותר את עצמנו, זה כמו לבחון חלק חלק בתוכנו בזכוכית מגדלת במקום לבחון את עצמנו כשלם.
ואם טעינו ובחרנו במשולש הלא נכון?
לסטיב ג'ובס יש הרצאה מעולה שנקראת לחבר את הנקודות, שם הוא מספר איך למרות כל מה שהסביבה אמרה לו, הוא בחר מה שעניין אותו, למרות שבהתחלה לא באמת הבין לאן זה יוביל אותו וככל שהוא המשיך בדרך והגדיל עוד משולשים, בסופו של דבר הם התחברו למשולש אחד גדול וחזק.
אין טעויות, גם "טעות" היא דרך להבין טוב יותר מה כן נכון בשבילנו. אנחנו הולכים בדרך, אם נעשה קיצורי דרך, נחליש את הבסיס שלנו, זה יכול להראות לנו שנגיע מהר, אך נגיע חסרי כלים בשביל להמשיך הלאה. אין צורך למהר, כל משולש קטן עד גדול, צריך להיבנות מהבסיס.
ואם אנחנו לחוצים כלכלית ואין עכשיו זמן לחיפושים?
זה שאנחנו הולכים בכיוון הנכון לייעוד שלנו, לא אומר שתמיד נפסע במקומות שאנחנו אוהבים, לפעמים בדרך יש מקומות שאנחנו פחות רוצים להיות בהם, מה שיפה בזה, שברגע שאנחנו יודעים שאנחנו בדרך לשם, אנחנו נהנה גם מהחלקים האלה.
ולכן, זה בסדר לעבוד בעבודה שהיא לא הגשמת חלומותינו, אם אנחנו יודעים שכרגע זה זמני, עד השלב הבא בדרך, תמיד אנחנו חייבים לעבוד בשני מישורים כמו במגן דוד
Comments